המלצה של נעמה משיח לטיול יחידי לזנזיבר

אז אחרי 12 יום מופלאים על האי ריכזתי לכם את ההמלצות והטיפים שלי לטיול יחידי לזנזיבר . אני לא הולכת להמליץ על אטרקציות כי כבר עשו את זה פה לפניי מאות פעמים, אלא על דברים קצת "מחוץ למסגרת":
אופי הטיול הכללי שלי היה יותר תרמילאי ונוודי מאשר בטן גב במלון 5 כוכבים. אם אתם באמת רוצים לחוות את זנזיבר האמתית, ממליצה:
שפל העונה הוא כרגע – ספטמבר-אוקטובר-נובמבר. אחר כך שוב במרץ-אפריל-מאי. השפל הוא לא מבחינת מזג אוויר אלא מבחינת כמות תיירים – כי בשאר השנה זה החופשות של רוב העולם. ממליצה להגיע בשפל העונה כי אז האי חצי ריק, יכולת המיקוח משתפרת וכמובן תחושת החופש והבידוד מהעולם. ומזג האוויר גם ככה מושלם שם כל השנה.

מסלול כללי ולינה – לא הזמנתי כלום מראש. הגעתי קודם כל לאזור כלשהו (חוף PAJE בהתחלה) ואז חיפשתי מקום נחמד. אחרי 3 לילות עברתי לחלק הצפוני של האי לחוף NUNGWI ונשארתי שם 5 לילות, ואז עברתי לסטון טאון ( עיר האבן ) לעוד 2 לילות. היכולת לנוע כשלא מזמינים מקום מראש לכל התקופה היא חשובה בעיניי. הרבה אנשים מגיעים לזנזיבר ואז מרגישים "תקועים" בחלק מסוים של האי רק בגלל שסגרו מראש עם מלון מסוים. חבל – זה טוב לנדוד ולחוות קצת יותר מקומות 🙂

היכרות עם המקומיים – אני יודעת שהרוב פה עושים ביקור בכפרים בתור "אטרקציה" עם טרקטורונים. אני שכרתי קטנוע מהמקומיים בכפר PAJE בכמה דולרים ויצאתי לרכב בין הכפרים הסמוכים. בעיני יותר כיף "לחקור" את האזור באופן עצמאי ולא עם מדריך – וגם תכלס אין שם יותר מידי לאן ללכת לאיבוד. וגם, כשאתם מגיעים בבודדים ולא בקבוצות ענק, למקומיים יותר קל להתחבר אליכם וכנראה גם ירגישו קצת יותר בנוח כשתסתובבו אצלם בכפר. כל ההמלצות על מתנות לילדים נכונות – וממליצה גם על מתנות קטנות לנשים בכפר – תבלינים (אם כבר ביקרתם בחוות התבלינים) ומוצרי היגיינה בסיסיים.
עוד כמה מילים על המקומיים כי זה חלק מאוד משמעותי בעיניי למי שבאמת רוצה לחוות את התרבות והאווירה באי –
תלמדו קצת סוואהילית ותדברו איתם – הם מאוד מאוד נחמדים. כשהם לא רוצים לקחת ממכם כסף, הם שמחים לסתם חברה וכמה מילים. בדרך כלל האנגלית שלהם סבירה, אבל יהיה לכם כיף לנסות ולדבר אתם סוואהילית – הם גם יעריכו אתכם יותר וגם ינסו לעבוד עליכם פחות. אני למדתי לנהל שיחה בסיסית ולספור עד 10, ואם אני הצלחתי אז כולם יכולים (ודרך אגב – למדתי הכל דרך ילדים מקומיים שלימדו אותי).
עוד סיבה למה כדאי לצאת לסיבוב בין הכפרים עצמאית ולא עם מדריך – ככה גם אפשר לגלות חופים מרהיבים מבודדים, שאין בהם מלונות עדיין אלא רק עצי דקל שגדלים באופן פראי כמעט עד קו המים. פשוט תקחו איזו פנייה לתוך החוף שלא נראים בה מבנים באופק.

אוכל – שוב, המלצה זו אינה מיועדת למי שלוקח מלון 5 כוכבים הכל כלול. אני לקחתי לינה שכללה רק ארוחת בוקר בסיסית (וגם זה לא תמיד), ושאר הזמן השתדלתי לאכול אוכל מקומי. המקומיים עצמם כמעט אף פעם לא אוכלים בחוץ אז קצת קשה להבין מה יותר אותנטי ופחות תיירותי, אבל בסוף מצאתי כמה מקומות עם אוכל ביתי מקומי מצוין:
באזור PAJE – מקום שנקרא bauzinga (זוכרת את השם לפי שלדון מביג בנג)
באזור NUNGWUI – ממש בתוך הכפר, יש מקום קטנצ'יק של אישה אחת שמכינה כל יום כמה סירים של תבשילים ביתיים. אין לזה שם, אבל זה נמצא שלוש דלתות שמאלה מהסופרמרקט, למי שיחפש. אוכל זול מעולה!! אכלתי שם 4 פעמים.
בסטון טאון – מסעדת LUKMANN, סוג של בופה, מקומיים באים לאכול שם וזה אומר הכל.
לא צריך לפחד לאכול אוכל מקומי ממקומות שהם לא המלון (ראיתי פה כמה שנרתעים מזה מאוד) – כל עוד זה נראה ומריח בסדר. כמובן לא ממליצה לאכול תירס מגולגל בנייר עיתון שעמד שעות בשמש ברחוב.
מים – לא לשתות מהברז, אבל אם מגישים לכם משקאות עם קרח – אין מה לחשוש. לא יודעת איך, אבל אני יחסית עם קיבה רגישה, ותמיד הייתי בסדר.

כסף ומיקוח – קודם כל תדעו באיזו עונה אתם נמצאים. בשפל העונה המחירים והתחרות בין בעלי העסק עובדים לטובתכם. תשתמשו בזה! תתמקחו בטירוף. על כל דבר – חוץ מאוכל. מוניות (כלל אצבע – להתחיל מלדבר על שליש מהמחיר שביקשו בהתחלה), לינה (ככל שאתם נשארים יותר לילות אפשר להוריד יותר), אטרקציות (לנצל את זה שאתם באים כקבוצה, לפעמים המחיר יכול לרדת בחצי), קניות בשווקים (שם בכלל דופקים לכם מחירי המלכה אליזבת'.

סתם דוגמא – עגילים פשוטים מחרוזים שאני יודעת להכין בבית ב-5 דקות – ביקשו עליהם 10 דולר. אחרי מיקוח לקחתי אותם בדולר וחצי. והם עדיין הרוויחו!). בקיצור לא לקבל שום מחיר ראשון שאומרים לכם כמחיר סופי (חוץ מאוכל כאמור). זה הכי חשוב לנוחתים הטריים בנמל התעופה שנהגי המוניות מיד מסתערים עליהם עם מחירים מופקעים, ועדיין לא ממש נמצאים בכוננות עוקץ – שימו לב!
ומי שחושש להתמקח כי הם עניים והוא לא רוצה לצאת קמצן – מבטיחה לכם שהם עדיין עושים עליכם רווח יפה, גם שאתם משלמים שליש מהמחיר שהם ביקשו במקור.

תחבורה – אם כבר מדברים על מוניות, אז לדעתי כמעט אין צורך במוניות. אתם יכולים לקחת דאלה דאלה, האוטובוס של המקומיים. זה עובד מאוד מסודר, יש מספרי קווים בהתאם ליעדים, וזה מגיע כל כמה דקות. וזול בטירוף! לחצות את כל האי יעלה לכם דולר וחצי, בזמן שמונית תיקח לכם 60-80 דולר. זה עלול להיות קצת (מאוד) צפוף וללא מזגן, אבל תסתכלו על הצד החיובי – תוכלו להרגיש קצת כמו יום בחיי מקומיים אמיתיים 🙂

מסאז'ים – לא יודעת מי פה בקטע, אבל אני חולה על מסאז'ים. (חוץ מאשר כשגברים מקומיים מציעים לעשות לי מסאז' בחינם, אני אומרת שאני לא אוהבת מסאז', שזה השקר הכי גדול בהיסטוריה). בקיצור גם המסאז'ים כמו כל דבר אחר נתונים למיקוח, ומחיר שאני חושבת שהוא סביר לאחר מיקוח – 10 דולר לחצי שעה. שני מקומות שעשיתי בהם והייתי מרוצה – מלון GOASIS ומלון PARADISE באזור NUNGWI.

חיי לילה בזנזיבר – הרבה כתבו פה שאין באי בכלל חיי לילה. לא נכון!!! לא יודעת איך הגעתם למסקנה הזו, ובאמת לפעמים חלק מהחופים יכולים להרגיש שוממים, אבל לרוב מספיק ללכת מרחק של כמה דקות כדי למצוא איזה ביץ' בר פעיל או מסיבה מקומית. יש שתי דרכים לגלות על חיי הלילה:
לשאול את המקומיים או לצאת להליכה על החוף לכיוון רנדומלי וככל הנראה תוך 5-10 דקות תפגשו משהו מזמין.
ממליצה במיוחד על המסיבות של המקומיים – לרוב תהיה שם איזו "להקה" במופע חי של מוזיקה מקומית – ואווירה מאוד שמחה. מה שכן, לא כדאי להביא ילדים למסיבות האלה, כי הן מלאות בזונות וסמים. (לא ברמה שממש מפריעה להנות, אבל עדיין)
באזור PAJE – יש את הג'מבו בר ואת הג'מבו brothers. אחלה מוזיקה וזה נמצא ממש על החוף קרוב למים. כיפי.
באזור NUNGWI – ככל הנראה האזור עצמו מעט יותר פעיל, אבל יש את הפאב cholos שהוא מעולה בעיניי – מוזיקה טובה ומשקאות טובים ואווירה מעולה. ובמרחק הליכה מעט צפונה יש שני פאבים מקומיים נוספים, שבהם בדרך כלל יש הופעות ומסיבות.
בקיצור, מי שמחפש חיי לילה ושמע שאין – לא לוותר! אין מקום בעולם שלא אוהבים בו לעשות שמח בלילה, ובזנזיבר אי אפשר בכלל להעלות על הדעת שהמקומיים לא ירצו 🙂
(ודרך אגב, פעם בחודש בסופ"ש שסמוך לירח המלא, יש מסיבת פול מון ממש מושקעת, בדרך כלל באזור KENDWA. שווה ללכת)

ועכשיו כמה מילים על האם שווה לטוס לטיול יחידי לזנזיבר
ראיתי שכתבו פה שזה משעמם, שזה מיותר, שזה עצוב.
אז אני טסתי לבד ל-12 יום לאי, בלי תוכנית ובלי הזמנות מראש, בלי חברים לפגוש שם ובלי שמץ של מושג כללי. ונהנתי כמו שלא נהניתי הרבה מאוד זמן!!!
יש לא מעט מטיילים, מסתבר, שמגיעים לזנזיבר לטיול יחידי לזנזיבר . בעיקר תרמילאים, בעיקר חבר'ה צעירים שחזרו מטיפוס על הקלימנג'רו או מהספארי בטנזניה, ובאו להירגע באי. הם כולם מגיעים לאותם מקומות לינה בסיסיים ופשוטים (הוסטלים) וכולם מוצאים את חיי הלילה באי. פשוט כל מה שצריך לעשות זה לא להזמין מלון 5 כוכבים הכל כלול – אלא לצאת למצוא את הטוב באי בעצמכם. (לא שאני חושבת שמלון 5 כוכבים הכל כלול זה גרוע, אבל בעיניי זו לא החוויה האמתית של האי, ויכולה להבין את מי שעשה את זה וטוען שישעמם לבד – ברור שלשכב לבד במלון בטן גב כל היום יהיה משעמם!.
לרגע לא הרגשתי בודדה ו/או אבודה, כל הזמן פגשתי אנשים ואפילו הייתי יותר פתוחה לפגוש אנשים ולהכיר חברים חדשים. שזה כמובן אחד הדברים היותר טובים שיכולים לקרות בטיול/
בקיצור אין מה לדאוג או לפחד, גם לנשים – כל עוד באים עם חיוך, ביטחון ושלווה, (וכמובן זהירות נדרשת) – מובטחת לכם הנאה בלבד.

מקווה שההמלצה שלי עזרה למישהו, תיהנו המון