טיולי תבלינים בזנזיבר

אין ספק כי בדרך זו גם הגיעו תבלינים גם מאסיה לזנזיבר, עוד הרבה לפני עלייתם של סוחרי התבלינים באסיה.

בתחילת המאה השש העשרה, סוחרים פורטוגזיים התיישבו בזנזיבר ואף הקימו בסיס צבאי כחלק מהתכנית שלהם לשלוט במזרח אפריקה, הם ייבאו צמחים שונים ובכללותם תבלינים מהמושבות שלהם בדרום אמריקה והודו, ולמרות שהאדמה הוכנה לשתילה, הפורטוגזים לא פיתחו דבר בזנזיבר מעבר לנוכחות הצבאית, והדבר הושאר לערבים העומנים (Omani Arabs) ששלטו בזנזיבר מתחילת המאה ה18 ופיתחו את
כלכלת זנזיבר לכדי מעצמת תבלינים, סולטן סעיד, הסולטן העומני הראשון ששלט בזנזיבר, הבין מהר מאוד את הפוטנציאל הטמון בריבונות החדשה שלו, באקלים החם שלה וגשמים הקבועים במקום הופכים את זנזיבר כמקום נהדר לגידול תבלינים.הוא בעיקר טיפח ועודד את נטיעת עצי הציפורן, גם במטעים שלו עצמו וגם במטעים של בעלי הקרקעות באזור, הוא אף הוציא צו הקורא לשתול 2 עצי ציפורן על כל עץ קוקוס במשקם של בעלי הקרקעות.

וכך, מהר מאוד הפכה זנזיבר יצרנית גדולה מאוד של תבלינים, ולאחר ביטול סחר העבדים במאה ה19, הפכו התבלינים למקור הכנסה העיקרי של זנזיבר.

כאשר נגמר עידן הסולטנים והאימפריה הבריטית השתלטה על זנזיבר, עודדו הבריטים את טיפוחם וגידולם של התבלינים וצמחים שימושיים אחרים, הם אף הביאו למקום מדענים אירופאיים להקים במקום תחנות לניסויים חקלאיים וחוות ממשלתיות, כמו אלה שניתן למצוא בקיזימבאני (Kizimbani) ובקינדיצ'י (Kindichi), כיום במקומות אלה עדיין מצויים מטעי תבלינים, אך כיום הם כמובן נשלטים עלי ידי ממשלת טנזניה העצמאית והמודרנית.

כיום תבלינים בזנזיבר כבר אינם נחלתה של הממשלה עצמה וכבר אינם דרכה של הממשלה להפוך למעצמה עשירה על ידי מכירת ויצוא תבלינים ותיירות כבעבר, נהפכו, כיום התבלינים והצמחים השימושיים האחרים הם חלק חיוני מחיי היום יום של המקומיים בזנזיבר, והם אף מהווים אלמנט משמעותי בתרבות החזקה והתוססת של האי.

התבלינים הגדלים בגינות הירק שבכפר הם אלה הנותנים את טעמם למטבח הייחודי של זנזיבר, הצמחים והתבלינים גם מספקים ריפוי למחלות יום יומיות, מהתבלינים והצמחים גם מפיקים צבעים ומוצרים קוסמטיים המשמשים בין השאר גם לחגיגות פסטיבלים וחתונות.

תבלינים וצמחים שימושיים אלה הם חלק ממארג החיים והתרבות המרתקת של בזנזיבר, פה תוכלו למצוא את החינה האדומה הכהה בה משתמשות הכלות, סכך מעצי קוקוס שמכסה צריפים, ארומה נפלאה של ציפורן מיובשת בשמש ועוד, כדי להבין את באמת את הטבע של זנזיבר, מומלץ לגעת לטעום ולהריח את התבלינים במקום.

טיולי תבלינים בזנזיבר

אם תבקרו בזנזיבר, במוקדם או במאוחר מישהו כבר יציע לכם "טיול תבלינים", זהו טיול שייקח אתכם לאדמות החקלאיות שנמצאות ממש מחוץ לעיר האבן, בטיול זה תוכלו להבחין (ואף לגעת ולטעום) בצמחים ועשבי תיבול ארומטיים חלקם גדלים פרא וחלקם מתורבתים וגדלים בתוך גינות ירק.

 אפילו אם אתם מסוג האנשים שנרתעים מטיולים מאורגנים או יעדים "תיירותיים" , טיולי תבלין הם כנראה הדרך הכי טובה לבקר ולטייל באזורים הכפריים מסביב לעיר האבן, ולהכיר את הקהילות הכפריות באזור.

המדריך ייקח אתכם בדרך כלל לפי מסלול הטיול שנבחר לסיור הליכה בכפרים והמטעים בקיזימבאני (Kizimbani) או ובקינדיצ'י (Kindichi), וכחלק מהסיור תקטפו עלים שונים, פירות  וחלקי צמחים אחרים, תוזמנו לטעום/ להריח אותם או פשוט לנחש מה הם, תוכלו למצוא כאן כמעט את כל התבלינים שנמצאים במטבח הממוצע, קינמון, כורכום, ג'ינג'ר, שום, צ'ילי, פלפל שחור, אגוז מוסקט, וניל, הל ועוד הרבה אחרים.

קצת על התבלינים עצמם

אגוז מוסקט- תוכלו להבחין בצמיחתו של אגוז המוסקט ובקליפה בה הוא גדל, קליפה שנראית כמו קונכייה בצבע קרמל,  אגוזי המוסקט משמשים במקום כאפרודיזיאק (מעורר מיני)  וכ"סם" חברתי (בדומה לאלכוהול, מרבית האוכלוסייה באי מוסלמית ולכן שותים שם הרבה פחות אלכוהול), לאגוז המוסקט השפעה מעוררת הזיות מעט ועל כן נהוג להכניס מעט  ממנו למאכלים שונים בעיקר בחתונות ומפגשים חברתיים (בדומה לאלכוהול במקומות אחרים).

הל- לצמח ההל יש 2 פירות, אחד צומח מעל האדמה ואחד מתחתיה, את התרמילים מייבשים בשמש ונהוג להכין מהם תה, אורז פילאף וכן מנות סוואהליות כמו בננות בקוקוס. כמו כן נהוג להשתמש בהל להסוואת ריחות וטיהור הנשימה כמו למשל לאחר שתיית אלכוהול.

ציפורן- לציפורן שגדלה על העץ ריח אחר לגמרי מהריח הדומיננטי והמוכר מאוד של הציפורן המיובשת, לציפורן הטרייה ריח עדין ונעים.

קינמון- בזנזיבר ידוע הציפורן כמלך התבלינים והקינמון כמלכת התבלינים, מקלות הקינמון בזנזיבר שונים לחלוטין ממקלות הקינמון הנקנים בסופר מרקט בארצות המערב. כאן תקבלו חתיכה גדולה מהעץ, חתיכה שיהיה קשה מאוד לשבור, והריח של הקינמון פה מדהים.

צמח החינה- עלי צמח החינה מיובשים ונטחנים יחד עם מיץ ליים לכדי משחה, במשחה הזאת משתמשים כדי לצבוע חלקי גוף שונים לזמנים של חגיגות כמו למשל בחתונות.

לצד התבלינים גדלים במקום גם לא מעט פירות מעוררי תאבון, הפירות כוללים (תלוי בעונה), אננס, קרמבולה, מנגו, פרי הג'ק, ליצ'י, בננות, פפאיה, והפרי הידוע לשמצה בריחו ה"דוריאן" שריחו נורא אך טעמו משובח במיוחד, על כל אלה ניתן להתענג כאשר אתם בסיור במטעים.

כל זמן הטיול שלכם במקום, ילכו אחריכם ילדי המקום ויכינו לכם סלים עשויים מעלי עץ דקל אותם ימלאו בפרחים כדי לתת לכם.

לארוחת צהרים תוכלו לעצור באחד הבתים המקומיים לארוחת צהרים של אורז פילאף וקארי, קפה ערבי מתוק ואולי גם עוגת למון גראס.

הרבה טיולי תבלין יכללו גם סיור ל"האמבטיות הפרסיות" (Persian baths) שנבנו על ידי סולטן סעיד לנשות ההרמון, וכן עצירה בחוף פוג'י (Fuji) או חוף מנגהפוואני (Mangapwani) שנמצאים ממש מחוץ לעיר האבן, לשחייה קצרה בדרך חזרה.

הרבה טיולים כאלה יוצאים לאזור בבוקר, אם תרצו להימנע מצפיפות ושמש קופחת, תוכלו לצאת לטיול כזה גם לאחריי הצהרים.

את כל התבלינים הצמחים והפירות שתריחו ותטעמו לאורך הסיור, תוכלו כמובן גם לקנות ולקחת אתכם הביתה, להמשך החוויה, תוכלו לקנות בן השאר גם עלי תה, קפה, סבונים שעשויים מצמחים ועוד.

מחיר ממוצע של טיול תבלין כ 75$ ( תלוי במקום האיסוף )